<h1>הרוקח סימן שכ"ד</h1>
<h2>דף יד.</h2>
בפ' ב' דברכות אסור לאדם שיעשה חפצו קודם שיתפלל שנא' צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו. והיינו טעם בפ' א' דברכו' על תפלתו שתהא סמוך למטתו, ובפ' היה קורא אסור לאדם שיקדים לבית חבירו לשאל בשלומו קודם שיתפלל. בפרק א' דברכות לא תאכלו על הדם קודם שתתפללו על דמכם.
<h2>דף כא.</h2>
ספק התפלל קיימא לן כר' אלעזר דאין חוזר ומתפלל דתפלה דרבנן אע"ג דאמר ר' יוחנן הלואי יתפלל אדם כל היום כולו קיימא לן כר' יהושע בן לוי תפלות כנגד תמידין תיקנום דתניא כוותי' כשם שאין מוסיפין על התמידין כך על התפלה. ושמואל נמי אמר היה עומד בתפלה ונזכר שהתפלל פוסק אפלו באמצע ברכה. אבל אם רוצה לחדש בתפלה יתפלל. אבל בשאלתות דרב אחאי והלכות גדולות פוסק כרב אחאי.
<h2>דף כא:</h2>
קיימא לן כרבי יהושע בן לוי דאמר הנכנס לבית הכנסת ומצא ציבור שמתפללין אם יכול להתחיל ולגמור עד שלא יגיע שליח ציבור לקדושה יתפלל ואם לאו לא יתפלל. שאין יחיד אומר קדושה פר"ח ורבינו שלמה ואבי ריב"ק ורבותי' פסקו המתפלל לא יפסיק לענות יהא שמיה רבא או קדיש או ברכו. אלא יש לשתוק לשמוע הציבור כשעונין חוזר וגומר תפלתו אבל אם הצבור מתפללין ימתין עד שיסיימו ויתחיל עם שליח ציבור בלחש ואומר עם החזן נקדש וקדושה וגומר תפלתו. ולי נראה דאין לשתוק לשמוע מפי הציבור, שאם היה שומע מפי שליח ציבור היה יוצא כדאמר בפרק ראוהו בית דין דדעתיה דשליח צבור אכולי עלמא וכר' יוסי דאמר בשליח ציבור אבל ביחיד עד שיתכוון שומע ומשמיע והא דאמר במס' סוכה בפ' לולב הגזול שומע כעונה היכא שנתכוון להוציאו כההיא ירושלמי דמגילה המגילה אשר קראו אותה לפני המלך, והלא ש"ץ קראה מיכן שהשומע כקורא. ירושלמי דסוכה אשה מברכת לבעלה ובן לאביו בעונה אחריו אמן. וכר' זירא דאמר איכוין ותקע לי. ובפ' כיסוי הדם ובפ' ערבי פסחים מצות צריכות כוונה. ובירושלמי דראש השנה היה עובר אחורי בית הכנסת הדא אמרה מצות צריכות כוונת הלב. אבל אם קורא תהלה לדוד או זמירות או יוצר או קדיש או קרית שמע אפי' באמצע הפסוק עונה עם הקהל דקיימא לן כר' יהודה באמצע הפרק שואל מפני היראה. כל שכן זה. אבל בתפלה יתפלל לפניו ולא ישתוק דהעוסק במצוה פטור מן המצוה האחרת. וביומא ודברת בם ולא בתפלה.
סדר קדושה בשילהי מסכת סוטה [דף מח] רשב"ג אומר מיום שחרב בית המקדש אין יום שאין בו קללה וכו'. ועלמא במאי מתקיים אקידושא דסידרא ואיהא שמיה רבא דאגדתא שנ' ארץ עיפתה כמו אופל צלמות ולא סדרים. הא יש סדרים ותופע. ומותר ליחיד לומר סדר קדושה אעפ"י שיש בו קדוש וברוך שתיקנוהו בשעת השמד. יענך. ובא לציון. ואחר גומרין קדיש. וקורין עלינו לשבח עד תמלוך בכבוד, כל יחיד ויחיד. וכשגומר כל מה שחפץ לקרות אומר כי כל העמים ילכו איש בשם אלהיו ואנחנו נלך בשם ה' אלהינו לעולם ועד. וכשיוצא ילך בנחת, בפ' א' דברכות אמר ר' חלבו אמר רב הונא כל היוצא מביהכ"נ אל יפסיע פסיעה גסה. וכשיוצא משתחוה לשכינה ויוצא.
<h2>דף כד:</h2>
העומד בתפלה ומגהק. ר"ופציר. או מפהק בדילי"ר הרי זה מגסי הרוח. אבל לאונסו מותר. ר' גיהק ופיהק ורק. עיטוש למעלה בפיו ובחוטמו שקורין שטר"נודיר סימן יפה כשם שעושין לו נחת רוח מלמעלה כך עושין מלמטה. אבל עיטוש הפחה אמרינן ממתין עד שיכלה הרוח אם מרגיש שמתבקש להתעטש מרחיק לאחריו ד' אמות ומתעטש וממתין וחוזר ומתפלל ואומר רבון העולמים אתה יצרתני נקבים נקבים חלולים חלולים גלוי וידוע לפניך חרפתנו ובשתנו. בחיינו חרפה וכלמה. אחריתנו רמה ותולעה ומתחיל למקום שפסק. כשמפהק מניח ידו על פיו וזקנו שלא יראה פתיחת פיו. היה עומד בתפלה ונזדמן לו רוק מבליעו בטליתו או באפרקסותו או רוקק לאחוריו. כמו בר רב אשי דקיימא לן בריש הרואה (דף סב) רקיקה בבית הכנסת מותר. ירושלמי רוקק כדי שיהא כוסו נקי. לפניו אסור לאחוריו מותר. לימינו אסור ולשמאלו מותר. ר' יונה רקיק ושפי. פי' שייף ברגליו שלא יראה. במדרש ויכולו באלה הדברים ראה החילותי תת לפניך, בתפלה היה עומד והגיע לו רוק רוקק לצדדין ויהא נוהג באימה ויראה והקב"ה משפיל שונאיו. רבי ממשמש בבגדו פר"ח ממשמש בטליתו הפרוסה עליו אבל לא היה מתעטף. [כה.] צואה על בשרו או ידיו מונחים לו בבית הכסא קיימא לן אסור להתפלל או לקרות קרית שמע דגרע ממבואות המטונפות. ריח רע שיש לו עיקר צואה מכוסה וריח נודף מרחיק ד' אמות ממקום שפסק הריח ומתפלל. ריח רע שאין לו עיקר כמו הפחה בין שלו בין של חבירו אסור להתפלל בעוד הריח, אבל אם חבירו הפיח מותר לו ללמוד. תינוק השתין בבית הכנסת ויצא רבינו שלמה מבית הכנסת והתפלל דקיימא לן הפוסק באמצע תפלתו אם לא שהה כדי לגמור את כולה חוזר למקום שפסק, ואם לאו חוזר לראש. [כב:] היה עומד בתפלה וצואה לפניו מהלך לפניו עד שיזרקנה לאחוריו ד"א. ואם א"א לפניו ילך לצדדין עד שירחיקנה ד"א. היה עומד בתפלה ומצא צואה כנגדו. אמר רבא הואיל וחטא תפלתו תועבה. [כג.] תניא הנצרך לנקביו אל יתפלל אבל אם יכול להמתין עד פרסה יתפלל. [כב:] היה עומד בתפלה ומים שותתין על ברכיו פוסק וממתין עד שיכלו המי' וחוזר לתפל' ואם שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש. [כג:] לא יאחז אדם תפילין בידו וספר תורה בזרועו ויתפלל אמר שמואל וקערה וככר ומעות וכיוצא בהן, אבל אם אוחז ציציות בידו דטריד במצוה מותר, כדאמרי' בסוכה בפרק לולב הגזול (דף מא) ויתפלל ולולבו בידו. [כה:] היה עומד בתפלה ורואה ערות תינוק מגולה אסור, דקיימא לן בין ערות כותי בין ערות ישראל אפילו ערוה בעששית אסור' היה עומד במים אם לבו רואה את הערוה אסור אלא עוכרו ברגליו. וקיימא לן בתפלה עד שיכסה את לבו. [כד.] ושער בין של אשתו בין של אשה אחרת או שוקה או טפח בבשר' או בזרועותיה מגולות אסור ואם ערוה כנגדו אפילו יעצים עיניו אסור לו לקרות קרית שמע או להתפלל.
<h2>דף כו.</h2>
המתפלל וצואה כנגדו ירחיק כמלא עיניו כדאמר בשילהי פרק ג' דברכות אבל לאחריו מרחיק ד' אמות ומתפלל. וקיימא לן [כה:] צואה בבית המטה מפסקת כרשב"ג. ואם לפני המטה מסלק לצדדין בהרחקת ד' אמות מותר. [כו.] מים הרעים ומי המשרה וצואה לאחוריו ברחוק ד' אמות מותר. לפניו כמלא עיניו אסור. בית הכסא חדש שאין בו צואה מותר להתפלל כנגדו ולא בתוכו. בסוכה בשילהי פ' לולב הגזול קטן ויכול לאכול כזית דגן בתוך אכילת פרס מרחיקים מציאתו וממימי רגליו ד' אמות. בגדול אפי' אינו יכול לאכול אסור.
תפלת השחר מצותה עם הנץ החמה כוותיקים יראוך עם השמש ולפני ירח דור דורים שיתפלל ביום. וקיימא לן [כז.] כר' יהודה דאמר תפלת השחר עד ד' שעות דתנן בבחירתא כוותיה ועל תמיד של שחר שקרב בד' שעות. עד כאן יהבי ליה שכר תפלה שכר תפלה בזמנה לא יהבי ליה. ירושלמי בפ' תפלת השחר ר' אסי צלי בתלת שעין ביממא וכן ר' חייא. וכן רבי ברכיה.
<h2>דף כט:</h2>
לאחר שמתפללין נופלין על פניהם לתחנה דכתיב ויהי ככלות שלמה להתפלל אל ה' את כל התפלה והתחנה הזאת אלמ' תחנה אחר תפלה. ואין נופלין אלא לפני ספר תורה וסימ' דכתיב במלחמת עי ויפול על פניו ארצה לפני ארון ה' ואם רצפת אבנים אסור בפישוט ידים ורגלים כדאיתא בפ' הקורא את המגילה עומד (דף כג) [דף כב] ובפ' א' דתענית אין אדם חשוב רשאי ליפול על פניו אלא אם כן נענה כיהושע בן נון ואביי ורבא מצלו אצלויי שמטה על שמאלו אבל אנו נופלין על הימין כי השכינה כנגד אדם שויתי ה' לנגדי תמיד. וכשמוטה על ימינו והשכינה כנגדו מכוין שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני ואחר התחינה אומר ואנחנו לא נדע מה נעשה כי עליך עינינו. כמו שכתוב גבי יהושפט בדברי הימים. יתגדל אחר הפסוקים. אשרי יושבי ביתך דאמר ר' אלעזר ב"ר אבינא כל האומר תהלה לדוד בכל יום ג' פעמים מובטח לו שהוא בן עולם הבא דאית ביה אבג"ד ופותח את ידך ואהי"ה פסוקים בתחילה בהתחלת ה' חומשים מן ארוממך אלהי המלך עד שם קדשו לעולם ועד בק"ו תיבות המים ג"פ ק"ו תיבות הרי ג' פעמים תיבות כמו תיב"ת תהלה ואותיות תמ"ר בתרי"ג מצות וכ"ו אותיות א"כ כ"א פסוקים כ"א מלאכות ברא כ"ו ימים לבד בין השמשות.
<h2>דף לא:</h2>
אסור לישב בתוך ד' אמות של תפלה בפרק אין עומדין אני האשה הנצבת עמכה בזה אמר ר' מיכן שאסור לישב בתוך ד' אמות של תפלה. נראה אם יושב בטל. אבל אם קורא שבח או ענין תפלה מותר. ואסור לעבור כנגד המתפללין בתוך ד' אמות. בתנא דבי אליהו בפרק ט' גבי ויסב חזקיהו פניו אל הקיר למדו חכמים ממנו ד' דברים שלא יעמוד בבקעה ויתפלל כדרך אומות העולם ולא יעמוד ברשות הרבים ויתפלל מפני דעת נשים. ויקדש אדם משנתו ד' אמות לצפון וד' לדרום ד' אמות למזרח וד' למערב, ואם היה בתוך הבית יקדש כולן אפי' ק' אמה. ויעמוד אדם בצד עץ או בצד אבן ויתפלל, שנא' אל הקיר. אדם שהתפלל יכול לעמוד בפני מי שלא סיים תפלתו כדאמר בפ' תפלת השחר גבי ר' ירמיהו בר אבא ומותר לעבור חוץ לד' אמות כרבי יוסי ור' אמי בפרק תפלת השחר דחלפי לד' אמות. המתפלל לא יהא דבר חוצץ בינו לבין הקיר בפרק א' דברכות. ונראה אם עמוד קבוע או בימה קבועה לפניו אינה מפסקת. דהוי כמחיצה דקיימא לן בסוטה בפרק ואלו נאמרין כרבי יהושע בן לוי מחיצה אינה מפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים. אבל מטה וכסא ושולחן שאינו קבוע מפסיק הוא. אמרינן בעירובין בפ' כל גגות תשעה בגדול' ויחיד בקטנה מצטרפין שקטנה כאילו היא כגדולה אבל לא להפך דבעינן לצירוף שיהו ביחד ואם שומע קול שליח ציבור בכל מקום יוצאין כדאיתא במס' ר"ה בפרק ראוהו בין דין, אם השומע כיון לבו יצא. ואף על גב דרב דאמר בפסחים בשילהי כיצד צולין מן האגף ולחוץ כלחוץ, וכן לתפלה. הא קיימא לן כרבי יהושע בן לוי דמחיצת ברזל אינה מפסקת.
